משחק הכיסאות - ניו יורק

בכל שנות חיי בהם אני מסתובב בעולם , יש דבר שחשוב לי מאד ועליו אני לא מוכן לוותר בכל מחיר.

והדבר עליו אני מדבר הוא הרגשת עונג השבת.

כן , יש משהו קסום בעיניי באווירה הזאת שפתאום הכל הופך להיות איטי , השמש יותר מלטפת , הקור יותר נעים וגם האנשים יותר אדיבים , לפחות בהרגשה ובכלל לא קשור באיזה נקודה אתה נמצא ברחבי הגלובוס.

לא , אני לא אדם דתי , אבל איפשהו במיוחד כאשר אני נמצא בחו"ל והימים נראים כולם אותו הדבר , לא יודע להסביר , אבל חשוב לי להרגיש את השבת. ( אגב לפעמים אני מרגיש את השבת הכי טוב דווקא ביום ראשון , אבל זה כבר סיפור אחר )

אז איך מרגישים את השבת מבחינתי ?

דרך אחת היא , קידוש עם יין וחלה בערב שישי , דבר עליו אני מקפיד גם אם אני מקיים את הטקס בגפי בשקט בחדר המלון ואילו הדבר השני זה ג'חנון בשבת.

אז נכון שכל ההקדמה הזאת היא בשביל שאוכל לספר לכם על מקום קסום וחמוד למדיי בשם 12 chairs , או בתרגום חופשי 12 כיסאות ...

אין לי מושג למה זה השם , אבל אולי בגלל שהמקום לא גדול במיוחד ואולי נכנסו שם אי שם בעבר הא רחוק רק 12 כיסאות , אני לא באמת יודע , אבל היום ללא ספק כבר יש מקום להרבה יותר מכך .

מה שאני כן יודע הוא שהמקום קיים כבר יותר מעשר שנים והוא כמובן בבעלות של ישראלים , גם המזוזה בכניסה מעידה על כך וכמובן גם העיצוב הישראלי הטיפוסי , המקום אינו דומה בשום צורה למסעדה או בית קפה אמריקאים שם הדגש תמיד בעיניי הוא על פונקציונאליות שכאילו אומרת , באנו לאכול ...באנו לשתות... תאכל ולך...

אצלנו בישראל האווירה היא יותר של "באנו לשבת על קפה" וכך גם ב- 12 chairs , האווירה היא נעימה שמזמינה אותך לשבת בכיף במקום למרות שדווקא הכיסאות שם הם לא הדבר הכי נוח בעולם ...

הקירות מעוטרים בתמונות שחלקם בכלל מנופי ארצנו ומביקורים חוזרים ונשנים שלי במקום , אני שם לב שמידי פעם הם גם דואגים להחליף את התמונות שעל הקיר.

גם השירות במקום הוא אדיב ונעים וסביר להניח שרוב הסיכויים הוא שתקבל מלצר ישראלי דובר עברית .

אחד הדברים שבהם הם מתהדרים הוא בכך שהמזון הוא תמיד ביתי והפרודוקטים להכנתו הם איכותיים כמו גם יין ישראלי טוב המיובא מהארץ.

מה בכל זאת בתפריט , אז התפריט מוגדר מזרח תיכוני וככזה הוא מציע למבקריו , ארוחות בוקר שונות כאשר מנת הדגל היא זו ארוחת הבוקר הישראלית כמובן ,אבל יש כמובן כריכים שונים שבעיניי הטוב מבניהם הוא הכריך הטוניסאי ,סלטים , חומוס למיניו עלי גפן ממולאים , עוגות ,דייסה, שניצל ועוד.

אחת המנות אני אוהב לאכול שם היא שקשוקה ישראלית שמגיע עם פרוסות לחם מצוין ופריך.

השקשוקה נחמדה וטובה אם כי אני אוהב אותה טיפה יותר מחוזקת מבחינת התבלינים שלה אך היא בהחלט שווה למדיי גם ככה . השקשוקה מגיעה עם סלט ירקות קצוץ דק המתובל כהלכה.

כמו שאמרתי , כדי לשמור על אווירת השבת , אני במיוחד אוהב להגיע לשם כדי לאכול את הג'חנון שמוגש בשבת בבוקר .

מנת הג'חנון היא גדולה למדיי . 2 חתיכות גדולות מוגשות לשולחן בליווית השילוש הקדוש של עגבניה מרוסקת , סחוג וביצה קשה , כאשר המנה הזאת מגיעה לשולחן , עיני כל הסועדים שאינם ישראלים מעיפים מבט בסקרנות נוכח המזון המשונה אותו לא ראו מעולם.

לעיתים שיש זוג עיניים שנועצות בי מבט ארוך יותר מהרגיל , אני בחדווה מציע לטעום חתיכה מהבצק המשמין ולרוב הם לא עוצרים את סקרנותם ובהחלט נענים ונהנים לטעימה.

אגב לאלו מבינכם שאווירת השבת היא לא באמצעות ג'חנון אלא דווקא צ'ולנט או חמין בעברית , המקום גם מציע את המנה הזאת לסועדיו בשבת.

גם הקפה במקום הוא לא פחות ממעולה , במיוחד בניו יורק שהתרגלה לסטארבאקס הדלוח בכוס הנייר .

שני דברים מפריעים לי קצת בכל זאת שם , המחירים הגבוהים למדיי והעובדה שאין במקום wifi שיאפשר לי להתחבר בוואסאפ גם לחיים הווירטואליים וגם לאווירת השבת.

סוגרים חשבון (1-10)

אחוזי סיכוי ביקור חוזר 85.1%

שירות

  • הושבה – ( מהירות התייחסות ,הושבה , הגשת תפריטים , פתרון בעיות) – 10

  • נוחות הסביבה ( נוחות הכיסאות, מרפסת , אינטרנט , ניקיון, אווירה , עיצוב ) 7

  • נוחות התפריט – ( חלוקה לקטגוריות , עומס , עיצוב , סימונים מיוחדים) - 10

  • מקצועיות המלצר – ( בקיאות בתפריט , צפיית צרכים , אדיבות , פתרון בעיות ) –10

איכות

  • טעמי המנות – ( טריות , טעמים , איכות ) - 9

  • יצירתיות – ( עד כמה הביאו בשורה חדשה ) - 8

  • הגשה ונראות – ( איך נראות המנות המוגשות) -7.5

הוגנות

  • רמת מחירים - 6

  • נדיבות המנות – 9.5

56 MacDougal Street

(Bet. Houston &Prince st.)

New York, NY 10012

www.12chairscafe.com

#ארוחתבוקרישראלית #ניויורק #אמריקההצפונית #ביתקפה #גחנון #שקשוקה #גיאזרח #ארוחתבוקר #ארהב #צולנט #חמין #שבתבבוקר #12כיסאות #12chairs #עלהגפן #עוגות #קפה #כריךטוניסאי #כריכים

מה דעתך על הפוסט?